כמה הרהורים בעקבות המלחמה באוקראינה:

1. צורת החשיבה המערבית לא יכולה לתפוס את העובדה הפשוטה שחיבור של אידאולוגיה כוחנית, אמצעים, מוטיבציה וחולשה של הצד השני, מביאה כמעט תמיד למלחמה.

2. הדרך הטובה ביותר למנוע מלחמה היא להציג כח ונכונות להשתמש בו מול התוקפן.

3. ביטויי פייסנות ושפה מגומגמת רק מקדמים את נכונות הצד הכוחני לדרוס את מי שמולו (היטלר#צ'מברליין, הפלסטינים#הסכם אוסלו, איראן#הסכם הגרעין, פוטין#ביידן).

4. בעולם אין ואקום. כשארצות הברית מובלת על ידי מנהיגים כמו אובמה וביידן אין פלא שכוחם של סין, רוסיה וצפון קוריאה גדל באופן דרמטי.

5. אם מישהו חושב שהעולם ימנע מאיראן לאיים על ישראל בהשמדה, מספיק שיסתכל על תגובת העולם למה שקורה לאוקראינים ומה שקרה בעבר למדינות אחרות. זה היה ונשאר רק בידיים שלנו.

6. תפקיד ראש ממשלת ישראל הוא אולי הקשה בעולם. היכולת לנווט בין הבית הלבן לקרמלין ולהשאר ביחסים טובים עם שני הצדדים, להפציץ בסוריה ולעכב את איראן, לכרות בריתות עם מדינות ערביות פרגמטיות ולשפר את יחסי החוץ של ישראל, מחייבת וירטואוזיות מהסוג שרק למעטים יש. רמז – המעטים האלה לא יושבים היום בבלפור.

7. לישראל יש אינטרס בטחוני קיומי להתרחק ממוקד הבערה הנוכחי. אלא ששר החוץ שלנו מקפיד לזרוק קפצונים למדורה. לפני מספר ימים התנבא שלא תהיה מלחמה ועל הדרך העליב את האוקראינים. היום כבר בחר לגנות את הרוסים ולהודיע שאם האמריקאים יטילו סנקציות ישראל תשקול להצטרף. את המחיר על הברברת שלו נשלם בסוריה.

8. ואם ללפיד מותר אז גם אני מבקש בשמי ובשם משפחתי להצטרף לגינויו של פוטין ולהודיע שנטיל עליו סנקציות שיתחילו בהימנעות מרכישת וודקה ומכוניות לאדה וילכו ויגברו ככל שתתקדם המתקפה הרוסית.