לפני מספר ימים נקלעתי באקראי לראות חלק ממהדורת החדשות של 12.

12,000 צופים חוגגים במסיבת הדבקה המונית בהופעה של עומר אדם דיווחה הכתבה.

מיד עם סיום הכתבה התחילו הפרסומות.

הראשונה שבהן דיווח בהתלהבות על גמר "הכוכב הבא" בזאפה ראשל"צ. ארוע עם אלפי צופים שמקדם אותו ערוץ ממש שביקר את הופעתו של עומר אדם. מסתבר שהערוץ לא מצטיין במודעות עצמית.

האירועים האלה אינם באשמת עומר אדם, אדיר מילר או יואב צפיר. הם תולדה של חברה לא ממושמעת המונהגת על ידי ממשלה נטולת מצפן.

מדינת ישראל שרק לפני מספר חודשים הובילה את העולם בשיעור המתחסנים עומדת שוב על הפודיום. הפעם בשיעור ההדבקה.

11,000 מאומתים ביום. 600 מתים בחודש ואנחנו מכילים את המתים, משחקים בתו ירוק מורחב ובתו שמח עם נצנצים. הכלבים נובחים והעיירה בוערת. וכל זה עוד לפני פתיחת שנת הלימודים והשקת אירועי הגפילטע.

ובכלל מרתק לראות את התקשורת שרק לפני חצי שנה לא החמיצה שום הזדמנות להתנפל על הממשלה ועל העומד בראשה, לבקר כל הגבלה של משרד הבריאות ולהלך אימים על הציבור בתחזיות אפוקליפטיות על הקריסה הבריאותית והכלכלית הממשמשות ובאות.

אותם ערוצי תקשורת גילו לפתע את הצד המעודד והמנחם שלהם. "מגמת בלימה" (ברצינות??), "התנהלות מאוזנת" הם בין הביטויים הנשמעים חדשות לבקרים ולערבים. הביקורת אם בכלל, נשמעת מעודנת ומנסה לא לפגוע. ואני תוהה ביני לביני איך היו נשמעים הדיווחים לו בראשות הממשלה היום היה עומד אדם אחר. נגיד נתניהו.